מחקרים

RESEARCH

מה מעניין אותך?

כל הנושאים
מוזיאון הטבע
אמנויות
מוח
הנדסה וטכנולוגיה
חברה
מדעים מדויקים
ניהול ומשפט
סביבה וטבע
רוח
רפואה ומדעי החיים
מתוך "הצד השלישי של המטבע", 1960 (קרדיט: Cineteca Nazionale)

מחקר

08.09.2026
אורחים לרגע והמבט שנשאר: איך במאי הקולנוע בעולם תיעדו את ישראל הצעירה

מה חיפשו יוצרים זרים בישראל הצעירה, מה הם גילו כאן – ומה המבט שלהם יכול ללמד אותנו על ישראל של אז ושל היום?

 
  • אמנויות

"עם נבחר, עם נודד, עם מעונה, עם נרצח, עם קם לתחייה. ישראל ידעה מאבק בכל צורותיו."

 

במילים אלה נפתח הסרט התיעודי הצד השלישי של המטבע (1960, Description of a Struggle) של הבמאי הצרפתי כריס מרקר.

 

מרקר הגיע לישראל כדי לנסות להבין מדינה צעירה שנמצאת בתהליך של עיצוב זהותה – ובתוך כך גם לבחון מחדש את תפיסותיו שלו – ולא כדי לספק תשובות ברורות. אלא ששבע שנים לאחר יציאת הסרט, בעקבות מלחמת ששת הימים, ביקש מרקר לצמצם את הקרנותיו; מבחינתו, המציאות הפוליטית השתנתה עד כדי כך שהסרט לא שיקף את עמדותיו. 

 

הסרט, שכמעט לא הוקרן בישראל במשך עשרות שנים, הפך יותר מ-60 שנה לאחר יצירתו לנקודת המוצא למחקרו של ד"ר אוהד לנדסמן מבית הספר לקולנוע ולטלוויזיה ע"ש סטיב טיש, אשר נתמך על ידי ה-ISF. ממחקרו של לנדסמן צמח ספרו "Brief Encounters: Documentary Visits to an Imagined Israel",  אשר התפרסם השנה במסגרת הוצאת הספרים האקדמית SUNY Press. 

 

הסיפור הזה הוביל את לנדסמן לחפש יוצרים נוספים שהגיעו לישראל בשנות ה-60 וה-70 – בהם פייר פאולו פזוליני, סוזן סונטאג וקלוד לנצמן. בסרטים שלהם הוא מצא לא רק תיעוד של ישראל הצעירה, אלא מבט של זרים שהגיעו לכאן כדי לבחון דרכה שאלות שהעסיקו אותם עצמם.

 

הסרטים הללו חזרו למסך בפסטיבל דוקאביב 2026, במסגרת התוכנית "ארץ מדומיינת" שאותה אצר לנדסמן. ארבעת הסרטים שהוקרנו זכו לקהל רב, וחלק מההקרנות היו מלאות עד אפס מקום. ההצלחה הזו הפתיעה מעט את לנדסמן – אבל גם המחישה את הרלוונטיות של המחקר כיום.

 

 

מתוך חיפושי אתרי צילום בפלשתינה, 1963 (קרדיט: Cineteca Nazionale)

 

מתוך חיפושי אתרי צילום בפלשתינה, 1963 (קרדיט: Cineteca Nazionale)

 

 מי היו "האורחים לרגע" – ולמה דווקא ישראל?

הם היו כמה מהשמות הבולטים בעולם התרבות והקולנוע של תקופתם. הם הגיעו לישראל לזמן קצר – לעיתים שבועות ספורים – ולא ביקשו ליצור מסע אנתרופולוגי ממושך. הם באו לכאן עם שאלות, ציפיות ולעיתים גם עם דימוי מוקדם של המדינה, צילמו, התבוננו, וחזרו הביתה.

 

אבל למה דווקא ישראל? עבור היוצרים הללו, ישראל הייתה הרבה יותר ממקום לצלם בו סרט. המדינה הצעירה נתפסה כמעין "מעבדה רעיונית": מקום שבו נפגשו שאלות גדולות על שואה ותקומה, ציונות, דת, לאומיות, מלחמה וסוציאליזם. 

 

חלקם הגיעו מתוך אהדה וסקרנות כלפי המפעל הציוני, אחרים ביקשו לבחון את הפער בין הדימוי של ישראל לבין המציאות שפגשו. עבור כולם, במידה זו או אחרת, ישראל הפכה למקום דרכו ניתן היה לבחון רעיונות גדולים יותר – ולעיתים גם את עמדותיהם האישיות של היוצרים עצמם.

 

לנדסמן מכנה את הסרטים הללו "מסות קולנועיות" (essay films): סרטים שאינם מתיימרים להציג תמונה אובייקטיבית ומלאה, אלא משתמשים בתיעוד כדי לחשוב, לשאול ולהתלבט. "הם בעיקר סרטים שעוסקים בקשר בין היוצר לבין היעד, ולא ביעד עצמו," מסביר לנדסמן. 

 

 דברים שרואים מכאן לא רואים משם

רוב הסרטים במחקר נוצרו בין 1960 ל-1974, כשישראל הייתה עדיין מדינה צעירה מאוד. היוצרים הגיעו עם דימויים חזקים של המדינה: נס שקם מתוך חורבות השואה, פרויקט ציוני ייחודי וחברה שמנסה ליצור מודל חדש של חיים.

 

הקיבוץ שבה את דמיונם במיוחד. הם ראו בו מעין בועה דמוקרטית וסוציאליסטית – ביטוי לחזון הישראלי החדש. אבל המפגש עם המציאות היה מורכב יותר.

 

הסרטים מתעדים שוב ושוב את הפער בין הציפיות שהביאו איתם היוצרים לבין מה שראו בשטח: סתירות, מתחים, פערים חברתיים וכלכליים, ומציאות שלא תמיד התאימה לתמונה האידילית שדמיינו.

 

דווקא משום שהגיעו מבחוץ,  היוצרים הללו יכלו לא פעם להבחין בתרחישים שהחברה המקומית והקולנוע באותו זמן עדיין התקשו לראות.

 

סוזן סונטאג: לראות את הטראומה

 

מהסרט ארצות מובטחות, 1974  (קרדיט: Cineteca Nazionale) 

 

מהסרט ארצות מובטחות, 1974  (קרדיט: Cineteca Nazionale) 

 

אחת הדוגמאות הבולטות לכך היא הסרט ארצות מובטחות (Promised Lands, 1974) של סוזן סונטאג, אינטלקטואלית ואשת תרבות אמריקאית בולטת.

 

סונטאג הגיעה לישראל מיד לאחר מלחמת יום הכיפורים. במקום לתעד את המלחמה עצמה, היא התעניינה בהשלכות שלה על החברה הישראלית.

 

אחד הרגעים הקשים בסרט מתרחש בבית החולים "אסף הרופא", שם היא מתעדת טיפול ניסיוני בחייל הסובל מהלם קרב. סונטאג נשארת במקום ומתבוננת בטיפול, הכולל שחזור קולי מצמרר של הקרב ליד מיטת החייל.

 

עבור לנדסמן, הסצנה הזו ממחישה את הכוח של המבט הזר: סונטאג לא רק תיעדה חייל פצוע, אלא זיהתה דרך הטיפול הניסיוני בטראומה שלו משהו רחב יותר – אלגוריה למדינה שנמצאת בעצמה בפרנויה, בהלה וטראומה.

 

"לא קפסולות זמן": למה הסרטים האלה מדברים אלינו גם היום?

 

מהסרט הצד השלישי של המטבע, 1960 (קרדיט: Cineteca Nazionale) 

 

מהסרט הצד השלישי של המטבע, 1960 (קרדיט: Cineteca Nazionale) 

 

הסרטים הללו אינם "קפסולות זמן" שמספרות רק על ישראל של שנות ה-60 וה-70. דווקא משום שהם אינם מציעים תשובות חד-משמעיות, הם מאפשרים להתבונן מחדש בשאלות שעדיין מעסיקות אותנו: איך ישראל נראית מבחוץ, וכיצד היא שונה מהאופן שאנו רואים אותה מבפנים? מה אנחנו לא מצליחים לראות שהמבט הזר מאפשר?

 

הרלוונטיות של הסרטים הללו, כך טוען לנדסמן, נובעת בין היתר מכך שחלקם נשמעים נבואיים גם היום. כך למשל, בסוף סרטו של כריס מרקר (1960), מתמקדת המצלמה בילדה צעירה בת 12, גילה כגיל מדינת ישראל באותה שנה, אשר עסוקה בציור על קנבס. הקריינות מתמקדת בסכנות האורבות בפתח למדינה הצעירה ומדגישה כי:

 

"צדק על אדמת ישראל יהיה גרוע יותר מאי-צדק בכל מקום אחר."

 

זהו רגע מצמרר ונבואי, וכמו רגעים אחרים בסרטים נוספים בספר, הוא מזמין את הצופים להתבונן בישראל דרך עיניים אחרות – ואולי גם להתבונן מחדש בעצמם.

 

לנדסמן טוען כי הסרטים הללו ראויים לצפייה מחודשת ב-2026 ויש להם רלוונטיות רבה להווה שלנו. בשנות ה-60 וה-70 היה לישראל "קרדיט" רחב יותר בעולם מאשר היום, עת בה ישראל נתפסת כ"מוקצה" ומרגישה "מצורעת" בעולם. 

 

בעוד שהשיח כיום נוטה להיות דוגמטי ומקוטב, הסרטים אותם לנדסמן חקר מציעים מבט מורכב יותר. יוצרי הסרטים מגלים סקרנות אינטלקטואלית רבה כלפי ישראל, ומדגישים את הצורך לראותה מעבר ל"ליהוק" הפוליטי החד-ממדי.

 

בסופו של דבר, הסרטים של אותם "אורחים לרגע" לא מספקים תשובות ברורות לגבי ישראל, אלא עושים דבר אחר: הם מנסחים שאלות ומחזירים איתם מבט שעדיין מאפשר לנו לשאול את השאלות הללו מחדש. 
 

מחקר

13.07.2022
האם המוסיקה תציל אותנו ממחלות הזיקנה?

מבדקים מוסיקליים יכולים לאתר הדרדרות שכלית בגיל המבוגר

  • אמנויות
  • מוח
  • חברה
  • מדעים מדויקים

הטכנולוגיות שהמצאנו מעלות עוד ועוד  את תוחלת חיינו. ביחס ישר, גדלה גם האוכלוסייה בכלל והאוכלוסייה המבוגרת בפרט, וכדי לדאוג לאיכות חייה יש צורך בכלים לאבחון זמין ומהיר של תופעות ומחלות זקנה שונות.

 

בדיקות מניעתיות מסוג זה מקובלות מאוד עבור מגוון בעיות פיזיולוגיות כמו סוכרת, יתר לחץ דם, או סרטן השד, אך עד היום לא פותחה שיטה שתאפשר ניטור שגרתי ונגיש של המוח ובעיות קוגניטיביות. חוקרות וחוקרים מאוניברסיטת תל אביב פיתחו שיטה לאיתור ירידה קוגניטיבית בגיל המבוגר, באמצעות מבחנים מוסיקליים שמודדים פעילות מוחית בכלי נייד. לדבריהם, השיטה, שעיקרה מדידת הפעילות החשמלית במוח במשך 15 דקות תוך ביצוע משימות מוסיקליות פשוטות, ניתנת ליישום בקלות על ידי כל איש צוות בכל מרפאה, ואינה מצריכה הכשרה מיוחדת.

 

מה שמוסיקה ומדע יכולים לעשות יחד

המחקר הובל על ידי הדוקטורנטית נטע מימון מבית הספר למדעי הפסיכולוגיה ומבית הספר למוסיקה ע"ש בוכמן-מהטה, וליאור מולכו מחברת נוירוסטיר שבראשותו של פרופ' נתן אינטרטור מבית הספר למדעי המחשב ע"ש בלווטניק ומבית ספר סגול למדעי המוח. עוד השתתפו: עדי ששון, שרית רבינוביץ ונועה רגב-פלוטניק מהמרכז הרפואי לשיקום וגריאטריה דורות בנתניה. המאמר פורסם בכתב העת Frontiers in Aging Neuroscience.

 

במסגרת המחקר, פיתח הצוות שיטה פורצת דרך, שמשלבת בין מכשיר נייד למדידה ולניתוח חדשני של הפעילות החשמלית במוח (EEG), פרי פיתוח של חברת נוירוסטיר, לבין מבחן מוסיקלי קצר של  כ-15-12 דקות, שפותח על ידי נטע מימון.

 

נטע, בעלת תואר ראשון בביצוע צ'לו באקדמיה למוסיקה ולמחול בירושלים ובוגרת תואר שני במוזיקולוגיה ובפסיכולוגיה קוגנטיבית, בחרה לחקור קוגניציה מוזיקלית, תחום שמשלב את שתי האהבות שלה – מוסיקה ומדע. פרופ׳ נתן אינטרטור הגיע למחקר מתוך אהבה מאוד גדולה למוזיקה והבנה שעל ידי מוזיקה אפשר גם להפעיל את המוח וגם למדוד את הפעילות המוחית, וזאת תוך כדי הנאה ומצב רוח מרומם. "יחד חשבנו איך נוכל להגיע למבחן מתוקף מוזיקלי וגם לתקף את המדדים המוחיים מהמכשיר. זאת היתה דרך ארוכה מאוד ומתאתגרת, תהליך שכלל הרבה מאוד ניסויים", מסבירה נטע.

 

התחברה באופן אישי לניסוי. נטע מימון והצ'לו, באירוע אתנחתא שהתקיים באוניברסיטת תל אביב

 

"מוסיקה משפרת את מצב הרוח ומביאה אותנו למצב שהוא אופטימלי לביצוע מבחני אינטליגנציה ויצירתיות"

 

הניסוי שעשה מצב רוח טוב למשתתפים

במהלך הבדיקה, הנבדק מתחבר למכשיר ה-EEG הנייד באמצעות מדבקה עם שלוש אלקטרודות בלבד שמוצמדת למצחו. אז עליו לבצע סדרה של משימות מוסיקליות-קוגניטיביות על פי הנחיות המושמעות לו באופן אוטומטי באוזניות. המשימות כוללות מנגינות קצרות שמנוגנות על ידי כלים שונים, והנבדק מתבקש לבצע משימות ברמות קושי שונות שקשורות למנגינות. למשל, ללחוץ על כפתור בכל פעם שמושמעת מנגינה, או ללחוץ רק כאשר הכינור מנגן. בנוסף, המבחן כולל גם כמה דקות של מדיטציה מונחית מוזיקה, שנועדה להעביר את המוח למצב של resting state, שידוע ככזה שיכול להצביע על תפקוד מוחי במצבים שונים.

 

"מוסיקה קודם כל ידועה כמעוררת מהירה של מצבי רוח ככלל, ומעלה רגש חיובי בפרט. מנגד, במצבים שונים, מוזיקה יכולה לאתגר שכלית ולהפעיל את האזורים הקדמיים של המוח, במיוחד אם אנחנו מנסים להתרכז בדברים שונים במוסיקה ולבצע תוך כדי משימה מסיומת", מסבירה נטע.

 

לדבריה, אם לוקחים את שתי היכולות הללו יחד, ניתן בעצם ליצור מבחנים קוגניטיביים לא פשוטים, אבל כאלה שיהיו גם נעימים ונוחים לביצוע. יתרה מכך, מוסיקה שהיא חיובית וקצבית במידה, תעלה את הריכוז והביצוע של המשימה עצמה. כך למשל "אפקט מוצרט" המפורסם, שמראה ביצועים טובים יותר במבחני אינטליגנציה לאחר האזנה למוסיקה של מוצרט - לא שייך למוסיקה של מוצרט בכלל, אלא לכך שמוסיקה משפרת את מצב הרוח ומביאה אותנו למצב שהוא אופטימלי לביצוע מבחני אינטליגנציה ויצירתיות. לכן, החוקרים העריכו שבעזרת כלים מוסיקליים אפשר יהיה גם לאתגר את הנבדקות והנבדקים במידה שניתן יהיה לבדוק את הפעילות הקדמית של מוחם, וגם להעלות את מצב רוחם כך שיבצעו את הבדיקה באופן טוב יותר ושיהיה להם נעים ונחמד תוך כדי.

 

"בחרתי בקטעים מוזיקליים שמנוגנים על ידי כלי אחד בודד כל פעם. רציתי לבחור בקטעים שנשמעים טוב ומנוגנות היטב ולכן בחרתי בקטעים מתוך יצירות קלאסיות. הבחירה במוזיקה קלאסית לא הייתה בגלל הסגנון, אלא מפני שבמוזיקה קלאסית קיימים קטעים כאלה לכלי סולו (לבד), בעוד שבז׳נרים של מוזיקה קלה לא נמצא בדרך כלל נגינה של כלי בודד (לדוגמא כינור, חליל, פסנתר ועוד). גם לא רצינו גורמים מתערבים כמו מילים או הכרות עם הקטעים, לכן בחרתי קטעים שהם טיפה פחות מוכרים לשומע הממוצע", היא אומרת.

 

 

אחד ממשתתפי הניסוי ומכשיר ה-EEG הנייד

 

"השיטה שלנו עשויה לסלול את הדרך לניטור קוגניטיבי יעיל של כלל האוכלוסייה, ומכאן לאיתור ירידה קוגניטיבית בשלביה המוקדמים. בכך היא צפויה לשפר לאין ערוך את איכות חייהם של מיליונים רבים בכל העולם"

 

לזהות ירידה קוגניטיבת לפני שהיא מתחילה

המחקר כלל ניסוי במרכז הרפואי לשיקום וגריאטריה 'דורות' בנתניה. כל מי שמתאשפז ב'דורות', או בכל מוסד אחר לשיקום גריאטרי, עובר מבחן סטנדרטי הקרוי 'מיני-מנטל' להערכת מצבו הקוגניטיבי, כחלק שגרתי מתהליך הקבלה. המבחן נערך על ידי מרפאה בעיסוק שהוכשרה לכך במיוחד, וכולל מגוון משימות כמו לדוגמה, למנות לאחור את ימות השבוע/חודשי השנה. במבחן זה ניתן לצבור עד 30 נקודות, כשציון גבוה מורה על קוגניציה תקינה.

 

הניסוי של המחקר נערך בקרב 50 מבוגרים המאושפזים במקום, שקיבלו במבדקי המיני-מנטל ציונים של 30-18, המעידים על רמות מגוונות של תפקוד קוגניטיבי. המשתתפים ביצעו את המשימות המוסיקליות-קוגניטיביות שניתנו בצורה אוטומטית, מכשיר ה-EEG רשם את הפעילות החשמלית במוחם במהלך הפעילות והתוצאות נותחו בטכנולוגיות של למידת מכונה. כך זוהו מדדים מתמטיים המצויים במתאם מדויק עם ציוני מבדק המיני-מנטל, או במילים אחרות: החוקרים קיבלו נוירו-מרקרים (סמנים מוחיים) חדשים, שיכולים לעמוד בפני עצמם כמדדים למצבו הקוגניטיבי של הנבדק.

 

"התוצאות היו מאוד טובות. ראינו מתאם בין המדדים המוחיים שאותם חישבנו על כל הניסויים הקודמים בנבדקים הבריאים, לבין ההידרדרות הקוגניטיבית של הנבדקים המבוגרים. המדד עלה ככל שציון ה'מיני-מנטל' שלהם גבוה יותר. למעשה, הצלחנו להראות שהמוסיקה היא אכן כלי יעיל למדידת הפעילות המוחית. חשוב מכך, כל מי שעברו את הניסוי דיווחו שהוא מצד אחד מאתגר את המוח, אבל נעים ונחמד מאוד לביצוע", אומרת נטע ומוסיפה בחיוך "זה מאוד לא טריוויאלי שבמבחן של 12 דקות יכולנו לזהות פעילות מוחית שיכולה להצביע על הדרדרות קוגניטיבית אפילו קטנה מאוד (הרבה לפני אבחנה של מחלה כמו אלצהיימר או דמנציה). אבל מה שהכי הפתיע אותי זה שהנבדקים בניסוי נהנו ממנו. בניגוד לניסויים רגילים מול מחשב שהם מתישים ומעייפים (אפילו לסטודנטים צעירים ובריאים!), בניסוי הזה התחושה שהם יצאו ממנה היא חיובית ונחמדה. אמנם חלק מהמשימות לא היו פשוטות, אך הם ביצעו אותן בהנאה רבה".

 

"השיטה שלנו מאפשרת ניטור של יכולות קוגניטיביות ואיתור ירידה קוגניטיבית כבר בשלביה המוקדמים, וכל זאת באמצעים פשוטים ונגישים, עם בדיקה מהירה וקלה לביצוע שניתנת ליישום בכל מרפאה", אומרים החוקרים ומסכמים "לשיטה זו יש חשיבות מיוחדת כיום, בעקבות העלייה בתוחלת החיים וקצב הגידול המואץ של האוכלוסייה בכלל והאוכלוסייה המבוגרת בפרט. כבר היום חיים בעולם מאות מיליוני בני אדם שסובלים, או עלולים לסבול בקרוב, מהתדרדרות קוגניטיבית ומהשלכותיה הקשות, ומספרם רק ילך ויגדל בעשורם הבאים. השיטה שלנו עשויה לסלול את הדרך לניטור קוגניטיבי יעיל של כלל האוכלוסייה, ומכאן לאיתור ירידה קוגניטיבית בשלביה המוקדמים, כאשר ניתן לטפל ולמנוע התדרדרות חמורה. בכך היא צפויה לשפר לאין ערוך את איכות חייהם של מיליונים רבים בכל העולם".

אוניברסיטת תל אביב עושה כל מאמץ לכבד זכויות יוצרים. אם בבעלותך זכויות יוצרים בתכנים שנמצאים פה ו/או השימוש שנעשה בתכנים אלה לדעתך מפר זכויות
שנעשה בתכנים אלה לדעתך מפר זכויות נא לפנות בהקדם לכתובת שכאן >>